ביום חמישי ה-25.8 הייתי בהופעה של מארק רונסון בביתן 1 שבגני התערוכה וחזרתי משם עם עיניים דומעות וגרון חרוך. זה לא בגלל שההופעה הייתה כל כך סוחפת, כמו שהיא הייתה מלאה אנשים שעישנו סביבי.
כן, הם עישנו במקום סגור שלפי החוק אסור לעשן בו. בתחילה עוד ניסיתי להשלים עם רוע הגזירה במחשבה הרגילה שככה זה בכל מקום, ושלמי יש כוח להתווכח עם אנשים שבאו ליהנות מההופעה. לאחר זמן מה, כאשר כבר לא יכולתי לנשום כמו שצריך, התרחקתי עוד יותר מהאנשים וחיפשתי מישהו מההפקה שאוכל לדבר איתו ולשאול לאן נעלמו הגברתנים שהסתובבו במקום בתחילת האירוע.
מצאתי בחור מבוגר עם פרצוף סמכותי ושאלתי אותו, אז הוא ענה לי ש"ככה זה, ישראלים" – התשובה הרגילה והצפויה מכל. אז יש לי חדשות בשבילך - גם אני ישראלית, וגם החברים שהיו לידי ולא עישנו, אלא הלכו לפינת העישון כשהתחשק להם. זה לא הפריע להם ליהנות מההופעה כהוא זה. לי לעומת זאת, נהרסה כל החוויה מהמוזיקה הכיפית והמרקידה שקרתה על הבמה, כי איך שהתחילה ההופעה, המאבטחים פשוט נעלמו.
בדרך כלל במופעים גדולים, עולה נציג על הבמה ומבקש יפה מכולם לא לעשן תוך ציון העובדה שיש פינת עישון. כמובן שהקהל לא מקשיב, אבל זה לפחות קורה. הפעם זה לא קרה. בנוסף, לא היה אף מסך שאומר נא לא לעשן כמו בדרך כלל. היה חשוב להם יותר לפרסם את פייפאל ואת אקס.אל מאשר לדאוג לעניין מינורי כמו החוק. אז למה מר מפיק מאשים את הישראלים? אני מאשימה את ההפקה. אותה הפקה שבגללה ההופעות התחילו שעה וחצי אחרי השעה שהודיעו עליהן.
בתור אחת שהולכת לפחות פעם בשבוע להופעה, יש לי ניסיון בחוויות מכל מיני סוגים. אמנם ברוב המקומות בתל אביב האנשים מצפצפים על החוק, אבל בכל זאת ישנם מספר מקומות שמקפידים על כך והצליחו להוריד את רמת העישון למינימום אם בכלל. דוגמה טובה לכך היא האוזןבר שהפך לאחרונה לנקי מעישון לגמרי. לטעמי היה מספיק אם היו משאירים חלק אחד כאזור עישון, אבל כנראה שהם החליטו שויכוחים עם פקחים זה לא הקטע שלהם. בבארבי – שאול מטיל את אימתו על הקהל ודואג במו גופו לצמצום הכמויות ולמודועת של האנשים לעניין שעדיף לצאת לכמה דקות לעשן ולחזור, מאשר לעוף מהמקום. שלא תטעו, אינני אחת מאותם מיליטנטים של "אוויר נקי" שעסוקים בלכעוס ולהילחם בכל עשן סיגריות, ושהיו עסוקים בלתקוף אותי על מקום עבודתי שלטענתם תומך בעישון במקומות ציבוריים או על כך שאני מתרועעת עם מעשנים בזמני הפנוי, במקום בלעזור ולכוון אותי, אבל אני כן שואפת (אני יודעת, מצחיק) לנשימה נקייה יחסית בעת הבילוי שלי. אני לא יוצאת לפאבים מחניקים סטייל טקסידרמי הדוחה ודומיו מאותה סיבה. מצד שני, כן תוכלו למצוא אותי בתדר, שם אם העשן מפריע אני יכולה ללכת למקום אחר, בו העשן לא מפריע לי.
אני יודעת שיש הרבה אנשים שטוענים שזה חלק מהחוויה, כמו לשיר או לרקוד. אז זהו, שלא. לשיר ולרקוד זאת חוויה אחת. לעשן זאת חוויה אחרת. בתור בת זוג של מעשן די כבד, אני יודעת שזה אפשרי. כשבא לו סיגריה, הוא הולך לפינת העישון או יוצא מהמקום לכמה דקות וחוזר אלי. קצת מריח מסיגריות, אבל לא הורס לי את הבריאות. לעשן זה לא כמו לשפוך בירה על מישהו. לעשן זה לפגוע בו לטווח הרחוק, להרוס לו את החוויה ליותר מרגע אחד, ולגרום לו אפילו לזיכרון מההופעה כדבר רע. אבל העיקר שאתה סיפקת את היצר שלך לרגע. יהיו אחרים שיטענו שזה כמו האנשים שמזיעים בהופעות או עסוקים בלדבר במקום לראות את ההופעה בשקט. ברור שזה מעצבן, אבל אם הייתי רוצה חוויה סטרילית הייתי צופה בהופעה בבית. תזיעו עלי, תדחפו אותי, תשפכו עלי בירה בטעות. רק אל תעשנו עלי, כי את הנזק שזה עושה, כביסה אחת לא מורידה.
תגובה שקיבלתי (סוף סוף) בעמוד של החברה שהפיקה של האירוע - plug:
"ביום חמישי האחרון בהופעה של מארק רונסון ההפקה עשתה כמיטב יכולתה בהתאם לסמכותיה ולהנחיות על מנת למנוע עישון באולם.
בנוסף לצוותי האבטחה שדאגו לסרוק את האולם ולבקש מאנשים לכבות את הסיגריות גם הוגדרה פינת עישון.
סמכויות האכיפה של נושא העישון במקומות ציבוריים הן באחריות העירייה ונשמח אם הם יוציאו אותם לפועל."
חבל לי שהם מגלגלים אשמה על העירייה, כאשר כל הדברים שהם יכלו לעשות נעשו בעבר בהופעות בהן הייתי במקום, רק שהם לא טרחו לפעול כך.
