יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

טירוף צועני - שאנטל בישראל

לא יודעים מי זה שאנטל? חפשו בגוגל. זה מה שאני עשיתי לפני חודש וקצת, כשחברה שאלה בטוויטר מי ספונטני ובא איתה להופעה. דקות ספורות לאחר שהסכמתי להגיע, גילינו שההופעה קורת רק כחודש לאחר מכן, כך שהספונטניות הפכה לתכנון ארעי למתישהו בעתיד אם בכלל.

בתחילת החודש (אוגוסט) קיבלתי כמה וכמה תזכורות על ההופעה מבלוגרים חברים ומפרסומים סביבי, אז בדקתי עם החברה אם היא עדיין בעניין ההופעה. מה אתם יודעים? היא הייתה - אז הלכנו.

כבר כשהתקרבתי לבארבי הבנתי שזאת הופעה מסוג מסוים מאד. כולם עמדו בחוץ עם בקבוקי ערק, וודקה, בירה ועוד קוקטיילים ביתיים משונים בבקבוקי מים מינרלים. בעיני, הדבר נראה כמו מבצע "הכן עצמך לחיבוק אסלה", בשבילם זאת כנראה הייתה שגרה. המועדון עצמו כבר היה מלא אנשים שהטריפו את הברמנים על עוד בירה ועוד צ'ייסר, כאילו לא לגמו הרגע ליטר וחצי של אלכוהול מחוץ למקום. נמלאתי הערכה לקיבולת האלכוהולית שלהם.

כשהתקרבה השעה, התמקמנו במקום צדדי, שיהיה פנוי מספיק לריקודים עתידיים או לפחות לשאיפת מעט חמצן מדי פעם. וכמה טוב שעשינו את זה. ברגע שהקהל קלט את ראשוני חברי הלהקה עולים לבמה, הטירוף התחיל. כולם היו בעניין ללא יוצא מן הכלל. ככל שההופעה נמשכה, כך גם רמת הבלגן עלתה. כולם סביבי קפצו, רקדו ושרו את המילים, שאת רובם לא הכרתי, אבל זה לא הפריע, כי המוזיקה והאנרגיות של שאנטל ושל הזמרת הטורקיה המופלאה שאיתו, סחפו בלי לעשות חשבון למה שעומד בדרכם, אפילו לא לי. וכך יצא שבמשך שעה וחצי לא הפסקתי לרקוד ולקפוץ. אחד משיאי ההופעה היה כמובן "דיסקו פרטיזני", שנחשב ללהיט הגדול של שאנטל ובוצע באופן הרבה יותר אנרגטי ממה שניתן לראות כאן בקליפ הרשמי:


שיא נוסף הגיע כשבאמצע ההופעה ירד שאנטל מהבמה, נכנס אל תוך הקהל (תופעה שחוזרת על עצמה הרבה עם מופעים בחו"ל בבארבי), מסר ד"ש לחברים ברוטשילד , לצד אמירות כל הכבוד ולא להתייאש. הקהל, בתמורה, זיכה אותו בצעקות "העם! דורש! צדק חברתי!".

כשהלהקה ירדה המשיך הקהל בסיסמאות והחל לצעוק יחד – "העם! דורש! דיסקו פרטיזני!", ולא ויתר עד שכולם עלו לבמה, מתוגברים בבחורה שהחליטה לעלות על רמקול צדדי ורקדה לצידם ולהנאת האקורדיוניסט. נראה היה שאפילו הנגנים כבר לא מוצאים את נפשם מרוב היסטריה, ולרגע הייתי בטוחה שזהו, הנה נגמרת האנרגיה, אבל הם המשיכו ואפילו נתנו לכל מיני בחורות יפות בשמלות לעלות על הבמה ולרקוד ביניהם, עד שכבר נגמרו להם השירים, וכנראה גם מלאי הזיעה אזל מגופם, והם ירדו.

יצאנו מההופעה כשאנחנו מלאות אנרגיה ורק חיפשנו איפה לפרוק אותן, לצערי ליל חמישי בתל אביב הוא קצת בעייתי, אז פשוט ישבנו ודיברנו באיזו פינת רחוב עד שכבר היה מאוחר ופרשנו לביתינו. בהחלט סיום מושלם ונהדר לשבוע די מוזר שהצליח לפרוק ולהשכיח ממני את כל הרוע שחוויתי בו והדגיש את כל הטוב.

אין תגובות: