יום שבת, 3 במרץ 2012

לאן נעלמה הברנז'ה?


אם יצא לכם ללכת להופעות לאחרונה, בטח שמתם לב שאנשי הברנז'ה כבר לא מגיעים בהמוניהם להופעות הקטנות, ובכלל שיש פחות דיבור על הרכבים מסוימים או אמנים מסוימים כ"הדבר הכי טוב שעוד לא שמעתם". יש שיאשימו את החורף הגשום והקר, שמשאיר את כולם בפנים, ויש שיגידו שאולי אין משהו טוב כרגע. אני חושבת שזה משהו אחר.

שיחה עם חבר טוב הביאה אותי למסקנה, שאנחנו נמצאים בשלב ביניים. רוב  אנשי הברנז'ה, הם אנשים מבוגרים, ולא צעירים בני 20 ומשהו. אם עד לפני שנה הם היו ממלאים את ההופעות, הרי שכעת חלקם התקבעו במוזיקה שהם אוהבים, ולא מחפשים משהו אחר או חדש. אני העליתי את ההשערה (מתוך ניסיוני הביתי) שחלקם פשוט נכנסו למערכות יחסים רציניות, כאלה שגורמות להם לרצות להשאר בבית, או ללכת לראות הופעות פחות חתרניות עם בת הזוג, שלא תמיד שייכת לסצינה המוזיקלית שהם כל כך אוהבים. חלק אחר מאנשי התעשייה הם בכלל המוזיקאים, שהוציאו בשנה-שנתיים האחרונות אלבום בכורה, אולי עובדים על אלבום שני, ואולי נחים כרגע, כי למי יש את האומץ לנסות שוב אחרי כל העבודה הקשה על הראשון? כיוון שאין להם מה לקדם, הם מעדיפים את התנור החם, או לשבת עם חברים באיזה בר, על פני עמידה בהופעה של עוד אחד מהסצינה.
למי יש כוח לצאת החוצה בקור הזה?

וזה לא שאין הופעות. זה שלא שלא קורים דברים. פשוט אין כרגע מישהו רציני שיגלה אותם. נכנסנו לאיזו רווייה של דברים, ועד שלא יגיע משהו אחר שירגש אותנו מחדש, אני לא רואה איך משהו ישתנה. נראה לי שהצעירים יותר, עסוקים כרגע בצריכת סמים משמחים והליכה לתקלוטים מאגניבים של החברים שלהם, שמלאה במוזיקה חדשה, מעניינת וכמובן מתוצרת חוץ, בעוד שהמבוגרים מעשנים משהו ומתגעגעים לדברים ישנים שכבר לא יחזרו.

לדעתי, תקופת הביניים קרובה לחלוף. אמניות חדשות כמו פלורה (לירון משולם הנהדרת) או רותם אור, יוצרות משהו אחר, שמחבר בין הישן למעודכן. צביקה פורס מתחיל לעבוד על דברים מעניינים, והאיינג'לסי ממשיכים לגדול כל הזמן. זה בהחלט מרענן לראות שגם אצלנו דברים משתנים, ואני רק מקווה  שיגיע הדור החדש של אותה ברנז'ה, דור חדש של עיתונאי מוזיקה ובלוגרים שימלא את ההופעות ויעביר אותנו לשלב הבא במוזיקת השוליים בישראל, כי הדור הקודם כבר מתעייף, ויהיה עצוב מאד אם דברים טובים יעלמו מעינינו.

4 תגובות:

עידו שחם אמר/ה...

טוב, באתי לקרוא את המילים המדויקות אחרי השיחה שלנו.

יש משהו במה שאת אומרת. בשבילי כל התשובות נכונות. גם החורף הקר, גם חברה חדשה ומדהימה שלא בסצינה, גם לא שמעתי על משהו חדש ושווה שכדאי לי לראות (חוץ מהאנג'לסי שכולם מתלהבים מהם חוץ ממני). יש לא מעט שמות חדשים בתכניה של המועדונים, אבל אין לי כוח לדגום אותם. הזדקנתי? התעייפתי? השתעממתי? אולי. אולי זמנית, אולי עד להודעה חדשה, אי אפשר לדעת.

לא מסכים איתך לגבי עניין המוזיקאים. רוב המוזיקאים שנמצאים בלהקות מוכרות בסצינה לא הולכים להופעות ולא הלכו להופעות. אפילו בערבי הופעות הרבה מוזיקאים מגיעים לגיג שלהם, ובורחים מיד לאחר מכן. חוץ מכמה יחידי סגולה כמו רם אוריון או דן פבאין בלוך מאנטיביוטיקה.

אבל אני יותר אופטימי ממך. אנשים עדיין ימשיכו לנגן ולעשות מוזיקה ולהקים להקות. ממש אופתע אם יסתבר שזה נפסק פתאום, סתם כך.

כדאי גם להזכר שתחילת שנות האלפיים היתה תקופה של פריחה וסוג של ילדות לאינדי הישראלי. עכשיו הילד מתבגר ונכנס לשנות הנעורים שלו ואולי הן לא יהיו קסומות כמו שנות התמימות. נחיה ונראה.

yuvalerel אמר/ה...

הכל יחסי...

אנונימי אמר/ה...

הסיבה/ההסבר מאוד פשוט.
לאחר שכל הנוכחים (מוזיקאים, ברנז'ה, או החברים של "הדבר הבא") סימנו "וי" - היינו שם, נגמר הקטע ונשארים עם המוזיקה.
יותר מידי מוזיקה לא היתה שם חוץ מבאז, ליחשוש, וטרנד.
צריך לזכור שמוזיקה היתה פה מאות שנים, וצריכה להישאר מאות שנים.
לשם כך צריך עוגן חזק ביותר, ולא סצינה.
להגיד "תקופת ביניים" זו בדיחה וחוסר הבנה.

ביצים אמר/ה...

ראיתי לאחרונה, שוב, את "שמים שרוטים של גלויה" ונפל לי איזה אסימון לגבי אינדי ומחתרת. לפני הברנז'ה, לפני הסצינה או הדיבור, באה המוסיקה. הקושי לברור בין האפשרויות המוסיקליות הרבות והקלות היחסית בגישה אליהן זו רק תוספת לבעיה אחרת: לא נשמעה כאן בשורה מוסיקלית אמיתית כבר הרבה זמן.

הפעפוע האיטי של המחתרת אל המיינסטרים, מה שמייצר את הדיבור ומכופף את המציאות המוכרת לא מתרחש כרגע. הוא מתחיל עכשיו, איפשהו, ועדיין לא עבר "הנגשה".

אנחנו לא מאמצים שום דבר מהעולם, פשוט כי גם "הם" סובלים, כמונו. הגדשנו את עצמינו בשוליים שנשארו שוליים ולא היו בשורה אמיתית. השמרנות שלנו היא בעוכרינו והיא מסיגה לאחור גם את המיינסטרים, וזו לא אווירה יצירתית, אך העייפות הזו היא הקרקע של הרנסנס העתידי, שאם נקשיב טוב, נוכל לשמוע אותו עושה חזרות באיזה גראג', לא רחוק מכאן.